אני זוכרת את הפריט הראשון שעיצבתי ותפרתי - הייתי אז רק בת 11, בשיעור מלאכה, בו המורה נתנה לנו משימה ליצור חולצה. מצאתי בבית שאריות של בד משי בצבע ארגמן עם הדפס יפהיפה, ויצרתי ממנו חולצה עם שרוולי בישופ וקשירת פפיון באיזור הצוואר. המורה כל כך התרשמה מהתוצאה, שהיא החליטה להציג את החולצה שלי בתערוכה שהתקיימה בבית הספר. באותו רגע, ידעתי - זה מה שארצה לעשות כשאהיה גדולה.

​

לכל אורך הילדות ושנות ההתבגרות, הוריי עבדו יום ולילה כדי לספק למשפחה שלנו רמת חיים מינימלית. באופן מפתיע, לקנות לי שמלות אופנתיות ממש לא היה בסדר העדיפויות שלהם. לכן, הייתי אוספת ז׳ורנלים של Burda מהם הוצאתי גזרות ותפרתי בגדים שנראו לי אז כמו יצירת אומנות. למדתי להשתמש במכונת תפירה ישנה שהייתה לנו בבית, ובמקום לבזבז כסף על בדים, הייתי משתמשת בשאריות בדים שאמי אספה במהלך השנים. 

​

תפירה ליוותה אותי כל חיי, אבל רק בשנות ה-50 לחיי כבשתי את הפחדים שלי וקיבלתי החלטה ל...